החלטה בתיק בר"ם 9230/12

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עמ"נ 32862-03-11, השופטת צ' צפת). בפסק הדין נדחה ערעורן של שתי המבקשות, שהן חברות קבלניות לביצוע עבודות בנייה ופיתוח, על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק רישום קבלנים או החוק).

2.        המבקשות היו רשומות בפנקס הקבלנים בסיווג הגבוה ביותר בענף הבניה, וזאת בהסתמך על כישוריו כמהנדס של בעל השליטה בהן. לימים נקלעה המבקשת 1 להליכי פירוק, וביום 5.3.2007 ניתן צו פירוק בעניינה ומונה לה מפרק קבוע. כתוצאה מכך נמחק ביום 26.7.2007 רישומה מפנקס הקבלנים. בד בבד, רישומה של המבקשת 2 שונה וסיווגה הורד, מהטעם שהסיווג הגבוה ניתן לה מלכתחילה בהסתמך על קשריה עם המבקשת 1 (בהתחשב בכך ששתי החברות מצויות בשליטתו של אותו בעל שליטה).

3.        ביום 7.1.2010, בתום כשלוש שנים מאז ניתן צו הפירוק בעניינה של המבקשת, הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע על התלייתו. בהמשך שוחרר המפרק הקבוע מתפקידו והחברה הושבה לבעליה. על כן, ביום 14.3.2010 פנו המבקשות אל רשם הקבלנים (להלן: המשיב) בדרישה להשיב את רישומה של המבקשת 1 לפנקס הקבלנים, בסיווג זהה לזה שבו החזיקה עובר למחיקתה מהפנקס, וכן להשיב למשיבה 2 את הסיווג הגבוה שנשלל ממנה. משלא נענה המשיב לבקשתן, הן הגישו ערר לוועדת הערר לפי חוק רישום קבלנים (להלן: ועדת הערר). ועדת הערר קבעה, בפסק דינה מיום 1.2.2011, כי אין בסיס חוקי לדרישתה של המבקשת 1 להחזרת רישומה לפנקס הקבלנים באותו סיווג שהיה לה טרם מחיקתה ממנו. זאת, בין היתר, משום שבהתאם לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (סדרי רישום), תשמ"ח-1988, כפופה הגשתה של בקשה לחידוש רישום לכך שלא עברה חצי שנה מיום ביטול הרישום, בעוד שבמקרה דנא הבקשה הוגשה שלוש שנים לאחר מחיקתו. על כן, נקבע שהמבקשת 1 אינה זכאית לחידוש הרישום המקורי, ויכולה רק להגיש בקשה חדשה לרישום בפנקס.

4.        כנגד פסק דינה של ועדת הערר הגישו המבקשות ערעור לבית המשפט קמא. טענתן המרכזית בערעור הייתה כי ביטול רישומה של המבקשת 1 (וכפועל יוצא, גם הורדת הסיווג של המבקשת 2) היה פגום, מאחר שנעשה בניגוד להוראות תקנה 10(ב)(1) לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (סיווג קבלנים רשומים), תשמ"ח-1988 (להלן: תקנות הסיווג). תקנה זו מורה, כך נטען, כי מינויו של מפרק לתאגיד הוא עילה להתליית רישומו בפנקס הקבלנים, ולא לביטולו, וכי מכל מקום, החלטה בעניין צריכה להתקבל "רק לאחר מתן הזדמנות לקבלן לטעון את טענותיו בפני הועדה המייעצת".

5.        בית המשפט קמא דחה את ערעורן של המבקשות, וקבע שהמשיב נהג כדין כאשר מחק את רישומה של המערערת 1 מפנקס הקבלנים. בית המשפט קמא ביסס את פסק דינו על כך שסעיף 8(א)(1) לחוק רישום קבלנים מורה כי רישום בפנקס הקבלנים יבוטל, ללא שיקול דעת וללא הליך נוסף, במקרה של תאגיד המצוי בהליכי פירוק. בית המשפט קמא הוסיף וקבע שהוראות תקנה 10(ב)(1) לתקנות הסיווג אינן רלבנטיות בנסיבות העניין, שכן התליית הרישום לפי תקנה זו אפשרית רק עם מינוים של כונס נכסים, מנהל מיוחד או נאמן - אך לא כאשר מונה לתאגיד מפרק בעקבות מתן צו פירוק.

6.        במסגרת בקשת רשות הערעור שבפני טענו המבקשות שבית המשפט קמא שגה בקובעו שלתקנה 10(ב)(1) לתקנות הסיווג אין תחולה בעניינן. הן הפנו לכך שתקנה זו תוקנה בשנת 2011, וכי עובר לתיקון כללה רשימת בעלי התפקידים שמינוים מקים עילה להתליית הרישום בפנקס גם מפרק (קבוע או זמני). החלטותיו של המשיב, כך טוענות המבקשות, ניתנו לפני התיקון משנת 2011, ולכן, לשיטתן, אין מנוס מהמסקנה שהמשיב פעל שלא כדין כאשר מחק את רישומה של המבקשת 1 תחת התלייתו, והכול מבלי לתת לה הזדמנות להשמיע את טענותיה.

7.        המשיב סבור שדינה של בקשת רשות הערעור להידחות, בראש ובראשונה, מן הטעם שאין היא מעוררת שאלה משפטית עקרונית. לשיטתו, אין מקום להידרש לטענותיהן של המבקשות בשלישית, לאחר שאלו נדחו בשתי ערכאות אשר נתנו בעניין זה פסקי דין מנומקים ומקיפים. המשיב מוסיף וטוען שדינה של הבקשה להידחות גם לגופה, בהתחשב בכך שרישומה של המבקשת 1 בוטל כדין מכוח סעיף 8(א)(1) לחוק. המשיב טוען, בהקשר זה, שאין לתקנה 10(ב)(1) לתקנות הסיווג תחולה בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שתקנה זו מתייחסת למצב שבו מונה בעל תפקיד לתאגיד בטרם ניתן בעניינו צו פירוק (היינו, כשהתאגיד מצוי בהליכי כינוס, הקפאת הליכים וכיוצא בכך), בעוד שלאחר נתינתו של צו הפירוק חלות הוראות סעיף 8(א)(1) לחוק. המשיב מוסיף ומדגיש כי המבקשת 1 לא תקפה בשעתו את ההחלטה לבטל את סיווגה בעקבות הוצאתו של צו הפירוק, ועל כן אין היא יכולה לעשות זאת כיום, אגב הגשת בקשתה להשבת הסיווג.

8.        לאחר עיון בבקשה ובטענות המשיב, מצאתי שדין הבקשה להידחות.

9.        הואיל ובמוקד בקשת רשות הערעור עומדת, לכאורה, שאלת היחס בין תקנה 10(ב)(1) לתקנות הסיווג לבין סעיף 8(א)(1) לחוק רישום קבלנים, נידרש בקצרה לגלגוליה של תקנה 10(ב)(1) הנ"ל, ככל שהם רלבנטיים לענייננו. עובר לחודש אוגוסט 2010 נכללו בתקנה 10(ב)(1) לתקנות הסיווג רק שני בעלי תפקידים שמינוים מהווה עילה להתליית רישום בפנקס הקבלנים (להבדיל מביטולו) - כונס נכסים ומנהל עסקים. בחודש אוגוסט 2010 נכנס לתוקף תיקון לתקנות הסיווג (תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (סיווג קבלנים רשומים) (תיקון), התש"ע-2010), שבמסגרתו שונתה והורחבה רשימת בעלי התפקידים בתקנה 10(ב)(1), כך שזו כללה גם מינוי של מפרק, זמני או קבוע. נוסח זה של התקנה - ממנו עלה שמינויו של מפרק מהווה עילה להתליית רישומו של התאגיד בפנקס הקבלנים, על פי שיקול דעתו של רשם הקבלנים ובכפוף לשמיעת טענותיו של התאגיד - עמד לכאורה בסתירה לסעיף 8(א)(1) לחוק רישום קבלנים - אשר מחייב את רשם הקבלנים למחוק רישום של תאגיד שמצוי בהליכי פירוק, מבלי להפעיל שיקול דעת וממילא מבלי להידרש לטענותיו של התאגיד הנוגע בדבר בעניין זה. משכך, בחודש יולי 2011 תוקנה תקנה 10(ב)(1) פעם נוספת (תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (סיווג קבלנים רשומים) (תיקון), התשע"א-2011)). זו הפעם נמחקו המילים "מפרק זמני או קבוע" מרשימת בעלי התפקידים שמינוים מקים עילה להתליית הרישום, ובכך יושבה הסתירה בין החוק לתקנות (ראו: ע"א 10547/05 רשם הקבלנים נ' ש.י.א. רפאל פרויקטים בע"מ (9.9.2012), בפסקה 14).

10.      טענותיהן של המבקשות נסבות לכאורה על אותה סתירה ששררה בעבר, בין החוק לתקנות (בתקופת הביניים שבין חודש אוגוסט 2010 לחודש יולי 2011). כפי שציינתי, סתירה זו נפתרה בינתיים בעקבות תיקונן השני של תקנות הסיווג. משכך, הקושי שעליו הצביעו המבקשות בטענותיהן כבר בא על פתרונו, ואין הוא מעורר שאלה משפטית אשר מצריכה את התערבותנו ומצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ראו: בר"ם 1874/12 הועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' אנג'ל (1.5.2012), בפסקה 9).

11.      למעלה מן הצורך חשוב להוסיף, כי למעשה לא מצאתי ממש בטענותיהן של המבקשות גם לגופם של דברים. ראשית, החלטתו של המשיב בדבר מחיקת רישומה של המבקשת 1 מפנקס הקבלנים ניתנה, כאמור, בשנת 2007. במועד זה, כפי שתואר לעיל, לא היווה מינויו של מפרק עילה להתליית הרישום לפי תקנה 10(ב)(1) לתקנות הסיווג. למעשה, אותה סתירה בין תקנות הסיווג לבין חוק רישום קבלנים שממנה ניסו המבקשות להיבנות, התקיימה ב"תקופת ביניים" קצרה, שאינה רלוונטית לעניינן של המבקשות, וממילא על עניינן חל סעיף 8(א)(1) לחוק בלבד. שנית, למעשה, גם לולא נמחקו המילים "מפרק זמני, או קבוע" מתקנה 10(ב)(1) לתקנות הסיווג, לא היה בסתירה בינה לבין סעיף 8(א)(1) כדי לעורר שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור. במקרה שבו קיימת סתירה לכאורה בין חוק לתקנות - גוברת מצוותו של החוק. תיקון התקנות נדרש כדי להסיר תקלה ואי-בהירות, ולא כדי להבהיר את עליונות החוק על התקנות.

12.      התוצאה היא שהבקשה נדחית. המבקשות ישלמו למשיבים הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.

           ניתנה היום, ו' בניסן התשע"ג (‏17.3.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: